שביעי עשרת
תמר לוי אלפסי
מאז ילדותי במושב בדרום לא זכור לי סמל מובהק יותר לחג שמחת תורה מאשר דגלי הקרטון הקטנים והצבעוניים עליהם עמלנו בבית בהתרגשות ואשר כילדים רק חיכינו לרגע בו נוכל לנפנף ולרקוד איתם במעגלים עם המבוגרים
בחגיגת "הקפות שמחת תורה" - חג שייצג במידה רבה את הקולקטיביות והזהות היהודית.
במרוצת השנים התברר לי שעיצוב דגלי התורה הושפע והשתנה בהשפעת אירועים ואנשים הקשורים לתקופות שונות בהיסטוריה של עם ישראל ולמוטיבים לאומיים שלו
לעומת מוטיבים דתיים מובהקים כמו ספרי תורה, לוחות הברית, תשמישי קדושה, ורבנים עטופים בטליתות חל מעבר לאפשרויות של מוטיבים חילוניים מובהקים כמו מנהיגי האומה, צבא העם ,עבודה חקלאית וילדים משחקים בחדווה על רקע נוף פסטורלי
אירועי השבעה לאוקטובר טרפו את הקלפים. השמחה הפכה לטראומה והחגיגי ליום שכולו כאב עצב וצער
בעבודתי זו השתדלתי לשמור על העיצוב והתכנים הקלאסיים הבסיסיים אולם לא יכולתי להתעלם מהאלמנטים האסוניים שמלווים מאז חג זה, אלמנטים אותם שזרתי בין האיורים התמימים. מכאן גם משחק המילים בשם
העבודה אשר יש בהם אמירה ביקורתית על הנסיונות לשוות למלחמה מרכיבים של אחדות ותקומה.
בהקשר זה חשוב לציין שהדגל במשמעותו הנרחבת לא זו בלבד שמסמל ומציין לאום ולאומיות אלא גם נשא בעבר תפקיד במלחמות ככלי לזיהוי יחידות, להעלאת מורל החיילים ולהדבקת העם בפטריוטיות. מכאן גם שימור הנפת הדגל בטקסים ואירועים בעלי אופי צבאי ולאומי ומכאן גם ההקשר הנוגע לדגל שמחת תורה ולמלחמה הארורה שפרצה באותו יום.
ליווי אמנותי בוקי גרינברג